|
|
|
| שואת יהודי קובל |
|
|
|
| בעקבות הכיבוש הרוסי בשלהי 1939, לאחר הסכם ריבנטרופ-מולוטוב, הגיעו לקובל אלפי פליטים יהודים ממערב פולין, מעבר לנהר הבוג. רבים מהם נשארו קבע בעיר. על פי הידוע מספר תושבי העיר היהודית עלה על 20,000. הפעילות הציבורית של היהודים הופסקה, בתי חרושת הולאמו, מסחר פרטי כמעט ולא היה קים והסוחרים אורגנו בקואופרטיבים. למרות זאת המשיכו מוסדות החינוך לפעול, בתי הספר העממי והיסודי וארבעה גני ילדים. הגימנסיה העברית "תרבות" וזו של קלרה ארליך התאחדו ושפת ההוראה היתה יידיש. |
| קובל נכבשה ע"י הגרמנים ב- 27 ביוני, 1941. באותו יום נורו למוות שמונים יהודים. באמצע יולי 1941 הוקם היודנראט. כמה שבועות לאחר מכן, אספו הגרמנים 200 ספרי תורה מכל בתי הכנסת בעיר ושרפו אותם. עד סוף 1941 נרצחו כאלף יהודים. הגטאות הוקמו לקראת סוף מאי 1942 . הגטו של "הבלתי מועילים" הוקם בעיר העתיקה. ב- 02.06.1942 התקימה בו האקציה וכל יהודי הגטו נשלחו אל גיא ההריגה בכפר בכובה. |
| אחד מספורי הגבורה באקציה זו, הוא ספורו של המורה והמחנך בגמנסיה "תרבות" יוסף אברך, גידם יד ימינו. וזהו ספורו : |
| כאשר רוכזו כל ה"בלתי מועילים" בכיכר השילוח לקראת שילוחם אל בורות ההשמדה, בחר המפקד הגרמני ביוסף אברך להיות המתורגמן מגרמנית לרוסית וליידיש. כך עמד ליד המפקד ותרגם משפט אחר משפט. הגיעו לסיום התרגום אמר דברים משלו שתמציתם הובאה בנאום גדעון האוזנר, הקטגור במשפט אייכמן. ואלה הדברים: "נהרס בנין של חינוך ותרבות שהקימונו. לבי נשבר כשאני רואה נוער נהדר, מלא אמונה וחכמה, מובל לטבח". ובפנותו אל הגרמנים אמר: "היהודים יחיו לנצח ויראו את סופכם בקרוב, רק חבל שאנו לא נזכה לכך". כאן שלף יוסף אברך את הפרוטזה של יד ימינו והלם בה בראש המפקד הגרמני. ירייה מאקדחו של מנטי, מפקד המשטרה הגרמנית, שיסעה אותו ואת נאומו. |
 |
|
| הגטו השני של "המועילים" הוקם ב"חולות", אזור העיר החדשה של יהודי קובל. בתחילת אוגוסט 1942 נצטוו אנשיו לעבור לגטו העיר העתיקה שהתפנה. גם הם נשלחו אל גיא ההריגה ב- ו' באלול תש"ב 19.08.1942 . יום זה נקבע ליום האזכרה השנתי לנספים. |
| בתאריך 6.7.1944 הופיעה כתבה בעתון "הצופה" בארץ, המודיעה על שחרור קובל מידי הגרמנים. בהודעה שנמסרה ממקור גרמני, לא היו כל פרטים על מצבה של העיר או של יהודיה. (המידע באדיבות: רות בקי) |
| סיפורו של בית-הכנסת: |
| אולם בכך לא נסתיימה מלאכת הרצח. במשך חודשים רבים עסקו פלוגות משטרה מיוחדות של גרמנים ואוקראינים, בחיפוש אחר יהודים נמלטים שהסתתרו בבונקרים, בעליות-גג וביערות. מאות היהודים שנתפסו במחבואם, הובאו לבניין בית הכנסת הגדול בקובל, מקום ריכוזם האחרון לפני שנטבחו ונקברו בבורות שנאלצו לחפור בעצמם, בבית הקברות החדש שבשולי העיר. |
| בעת שהותם הקצרה של היהודים בבית הכנסת, שעות או ימים לפני רציחתם , הם רשמו וחרתו את שמותייהם על הקירות. הם עשו זאת באמצעות צפרניהם, דמם או באמצעות כלי כתיבה שהיו במקרה ברשותם. רבים מהם הוסיפו לשמם גם מספר שורות על תחושותיהם לפני המוות הצפוי, על נסיבות גורלם, על רצונם בנקמה או על תקוותיהם. הם כתבו עברית, יידיש, פולנית ואפילו ארמית ולטינית. ככל הידוע נמשך טבח היהודים שרוכזו בבית הכנסת מ - 19.08.1942 עד- 06.10.1942. |
קירות בית הכנסת סוידו ע"י הרוסים ועדות זו לזוועה הבלתי נתפסת שהתרחשה בקובל כמו בכל אירופה, נמחקה ונעלמה וכל שנותר ממנה הוא אותן כתובות שהעתיק שלמה פרלמוטר שנזדמן לעיר בשנת 1944 יחד עם עוד שני פרטיזנים מניצוליה, שעות ספורות לאחר שהצליחו הרוסים לכבוש אותה מידי הגרמנים, וכן מחברת עם 100 כתובות שהעתיקה עסקנית מקומית, והיא גנוזה במכון לתרבות יהודית שליד האקדמיה האוקראינית למדעים.
כיום משמש מבנה בית הכנסת כמתפרה. |
| |
| מקורות לקריאה נוספת: |
| • בכובה גיא ההריגה - האנדרטה לזכר יהודי קובל |
| • שואת קובל במוזיאון השואה בוושינגטון ארה"ב |
| • ראיונות ועדויות על שואת יהודי קובל, במוזיאון השואה בוושינגטון ארה"ב: קובל בכובה |
| • רשימת נספים מתוך הספר "פנקס קובל" שיצא לאור בארגנטיה 1951 |
| • גבירצמן, בנימין. "בית הכנסת שהפך לשער הגיהינום" |
| • גרייף, גדעון. "הצוואות שהותירו קדושי קהילת קובל ומשמעותן" |
| • עדות ראייה - בעבטשוק, משה |
| • עדויות - אודות רצח יהודים בבית הקברות "החדש" |
| • עדויות - אודות רצח היהודים בבכובה (ארגון "יחד" Yahad-In Unum) |
| • זיסקינד, סופיה שורץ, צופיה. "הנאצים בקובל". שיחה עם צבי רז |
| • פנטורין, פנחס. "חורבן קובל", ארכיון יד-ושם עדות |
| • רוזמרין, יעקב. גבורתם של החלשים: זכרונותיו של יוצא וואלין. חדרה : י’ רוזמרין, תשנ"ה 1994, 242 -251 |
| • חקירת שואת קובל ע"י הרוסים |
| • דבואה, פטריק - חשיפה ותיעוד אתרי קבורה המוניים של יהודים |
| • משפט רוצחי יהדות קובל |
| • כרוז פולני אנטישמי - 1929 |
| • מפת אתרי הרצח |
| • גילברט, מרטין. אטלס השואה |
| • רשימת ניצולי השואה מקובל וממצ'יוב |
|
