צרו קשר   קישורים   אירועים   הודעות   מפות   הנצחה   בארץ   השואה   תולדות   אודות הארגון
בית הכנסת הגדול בקובל
הכתובות על קירות
בית הכנסת הגדול
מבנה שניכר בו כי פעם היה מהודר מאוד, הניצב בעיר העתיקה של קובל, מאכסן כיום מפעל הלבשה אפור. מה רב המרחק בין מה שנעשה בו כיום, לבין תחילת המאה העשרים, כאשר היה זה בית הכנסת הגדול של הקהילה היהודית התוססת בקובל. יתר על כן, מראהו השלו של המבנה כיום אינו מעיד כלל שהיה זירה לכה הרבה סבל ובסופו של דבר מוות, של מאות ואלפי יהודים מעונים בתקופת השואה.
אבן הפינה לבית הכנסת הונחה כבר במחצית השנייה של המאה ה-19. היתה זו תקופת שפע לעיר ולאוכלוסיתה היהודית. הממשלה הרוסית בחרה אז במקום זה כדי להקיות חשוב של מסילות ברזל והושיבה בו חיל מצב גדול. בניית תחנת הרכבת המפוארת, הקמת קסרקטינים לאכסון החיילים ואספקת המצרכים הדרושים להם, הזרימו לעיר כספים רבים שאפשרו ליהודי העיר להקים בית כנסת מפואר, כיאה לקהילה עשירה. אולם התוכניות הגדולות התעכבו לאחר ששניים מהאישים שפיקחו על הבנייה נפטרו בזה אחר זה. בני הקהילה ראו בכך סימן רע ואיש לא הסכים לקבל על עצמו את המשך המשימה. קירות בית הכנסת שכבר הוקמ,ו הוזנחו במשך כשלושים שנה עד שאישיות בולטת אחרת בקהילה, ר' מיכל קאדיץ, אזר אומץ, התגבר על הפחד ו"יהיה אשר יהיה" - שקע במשימה הכבדה של השלמת הבנייה.
חנוכת הבית נערכה בתחילת המאה ה-20 ועד מהרה יצא שמעו בכל רחבי ווהלין כבית הכנסת המפואר ביותר באזור כולו. התקרה המאוירת, חיטובי העץ של ארון הקודש וחלונות הזכוכית הצבעונית משכו אליהם מבקרים רבים. "בית הכנסת ניבנה על ידי בנאים מומחים שהובאו במיוחד מאודסה וממקומות אחרים ברוסיה. וארון הקודש המפואר! טרם נראה כדבר הזה בכל בתי הכנסת שמסביבנו. הוא הבהיק בלובנו ובעיטורי הזהב שלו היו לפלא. במיוחד היתה יפה הבימה שבמרכז האולם הגדול, כאשר קולותיהם של החזן ומקהלתו הצטלצלו בכל רחבי המבנה. יהודי העיר אהבו מאוד את בית הכנסת. צעירים וזקנים, גברים ונשים, זרמו אליו כדי ליהנות מנעימותיו המתוקות של החזן שהשמיע אותן בליווי מקהלת נערים". הבניין היה אחד מהגדולים בעיר ולכן שימש גם לאירועים ציבוריים שבהם התכנס קהל גדול. כאשר הגיע לעיר נואם מפורסם התכנסו בבית הכנסת למעלה מאלף איש, כדי להקשיב לדבריו.
לאחר סיום הרציחות ההמוניות, חיסול הגטו שבעיר העתיקה והגטו שבחולות, עשו הגרמנים מאמץ מיוחד לאתר את כל המסתתרים והנמלטים. רוב המלאכה המאוסה הזאת נעשתה בידי המיליציה האוקראינית המקומית שאורגנה בידי הגרמנים והיתה בפיקוחו של רס"ר משטרה גרמני בשם פריץ מאנטאי. אנשי המיליציה האוקראינים הצליח לחשוף רבים מהיהודים המסתתרים. כל מי שנלכד בידיהם הובל לבית הכנסת הגדול ובכל פעם שמספר הנלכדים עלה על מאה, הם הובלו כולם במשאיות אל בית הקברות היהודי ושם נורו והושלכו אל בורות שנחפרו מבעוד יום. עד לשעת מותם, הם הוחזקו בבית הכנסת בתנאים מחפירים, ללא מזון וללא מים ועונו על ידי השומרים ומפקדם הגרמני הסדיסט. כל מי שניסה להימלט מבית הכנסת נורה. רק קומץ אנשים הצליחו לברוח וכל שאנו יודעים על מה שאירע שם מגיע מעדויותיהם:   (הקישו לקריאת העדויות)
עדות מצמררת נוספת מהוות מאות ואולי אלפי הכתובות שרשמו היהודים שעברו כאן, בהמתינם למותם. אלה הם מילותיהם האחרונות לבני משפחתם ולעולם. כמה מהם השתמשו בדמם לכתיבת דבריהם האחרונים. אחרים השתמשו בחפצים חדים כדי לחרות על הקירות. מספר בן ציון שר ב"ספר קובל": "ב-5 לפנות ערב הגיעו לבית הכנסת שש משאיות. מאנטיי נכנס פנימה בלוויית שוטרים וציווה עלינו לקום ולעלות על הרכב. כל אחד ידע שקיצו בא, יומו פנה. באופן אינסטינקטיבי ניגשו האומללים לקירות בית הכנסת, רשמו שמותיהם הפרטיים ושמות המשפחה וכי ביום זה וזה הם עולים לקורבן על קידוש השם ואם יישאר מישהו בחיים – שינק את דמם השפוך".
נראה שלאחר המלחמה הוטרדו השלטונות הקומוניסטיים המקומיים מהעובדה שהמוני יהודים, כולל סופרים ועיתונאים באו לקובל לצלם או להעתיק את הכתובות - והחליטו להעלימן. כך נותרו בידינו רק כתובות מעטות שהועתקו מבעוד מועד.
בשנים הראשונות לאחר המלחמה נותר בית הכנסת עזוב ומוזנח. הוא היה יכול להפוך לאנדרטה לזכר יהודי קובל, אבל לא כך אירע. קירותיו סוידו וכל הכתובות שהיו חקוקות עליהם נעלמו מהעין. לאחר שנים של הזנחה הוא הפך למפעל לייצור בגדים. בתצלום של בית הכנסת שנעשה ב-1945, עדיין התנוססו בחזיתו שני מגני דוד ו"מגן שלמה" גדול, אך לאחר מכן הם נעלמו ומשרידיהם נראה שסותתו באזמלים. גם כתובת בעברית - "זה השער לה' צדיקים יבואו בו" - שהתנוססה בחזית הבניין, נעלמה. בתצלום מ-1945 נראית כתובת עברית נוספת, מעל לשער הכניסה, אך היא לא ניתנת לזיהוי – וגם היא נעלמה. רק סימני מגן דוד אחד שנעקר, נותרו בקיר האחורי של בית הכנסת. אבל למרות כל אלה, מהווה בית הכנסת לנו, היהודים, מצבת נצח לזוועות שעברו אחינו בבניין זה עצמו, ברחבי העיר ובכל מזרח אירופה בתקופת השואה.
* מתוך עבודתו של בני גבירצמן: "בית הכנסת שהפך לשער הגיהינום"
דגם בית הכנסת
דגם מדויק של בית הכנסת הגדול בקובל, נמצא בהיכל יהדות ווהלין בגבעתיים.
הדגם נבנה ביוזמתו ובתרומתו של אלי (אליהו) מנדל, לזכר הוריו.
אלי מנדל, בן קובל אשר חי את העיר ויהודיה כל חיו, היה בין מקימי "ארגון יוצאי קובל בישראל", שימש שנים רבות כחבר וועד הארגון והיה פעיל בו עד יומו האחרון בביתו בתל-אביב ב- 28.3.2009, כשהוא בן למעלה ממאה שנה.
טכס הסרת הלוט מעל הדגם התקיים ביום האזכרה השנתית ליהודי קובל - ו' באלול תשנ"ט / 18.8.1999, בנוכחות אהרון שטיין יו"ר אגוד יוצאי ווהלין ונציג מטעם "יד-ושם".
תמונות דגם בית הכנסת בגלריה מטה.
בתי כנסת נוספים בקובל
בתי כנסת ובתי מדרש, שטיבלך של חסידים ומניינים קטנים, בתי מדרש פרטיים, כולם יחד מנו עשרות רבות. ראשון לכולם היה בית הכנסת הגדול, שבפארו וביופיו, על ציוריו וחיטובי העץ שבו, לא היה לו דומה בערים האחרות בסביבה הקרובה והרחוקה. מסיבות שונות, נבנה בית הכנסת במשך למעלה משלושים שנה. התפללו בו החזנים הטובים ביותר. לחנוכת בית הכנסת הובא החזן הידוע באותם הימים מאיר ברדיצ'בר שהופיע עם מקהלה מעולה בהנהלת המנצח אהרל'ה פיינטוך (מתוך פנקס קובל). לרשימת בתי הכנסת בקובל, ערב מלחמת העולם השנייה
מקורות לקריאה נוספת:
גבירצמן, בנימין. "בית הכנסת שהפך לשער הגיהינום"
מנדל, אלי. "תמונה במילים"
קובל 1916 - תמונת רחוב בית הכנסת רחוב היהודים
בית הכנסת וסביבתו (תמונות)
ספר קובל עמודים : 427-438 ; 249-252
רוזמרין, יעקב. גבורתם של החלשים: זכרונותיו של יוצא וואלין. חדרה : י’ רוזמרין, תשנ"ה 1994, 68-66
 
English מפת האתר עידכונים באתר תמונות סיורים בקובל חיפוש קרובים דפי משפחות ספר אורחים
The Israeli Organization of The Jews of Kovel and its Surroundings     ארגון יוצאי קובל והסביבה בישראל
Shira Reshef - Website Building & Seo     שירה רשף - עיצוב, בנייה וקידום אתרים